בן לאה ואברהם, נולד ביום י"ב בניסן תשי"ד (15.4.1954) בעיר
פוסטבה שבברית-המועצות. בשנת 1957 יצאה משפחת גורדון
לארץ דרך פולין, והגיעה לארץ בשנת 1959, כשיוסי היה בן 5
שנים. אחרי שהייה קצרה במרחביה, התיישבה המשפחה בכפר
אביב, ושם היא מתגוררת עד היום. יוסי למד בבית-הספר היסודי
האזורי "גדרות", והמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון
"דה-שליט" שליד מכון ויצמן ברחובות. היה לו חוש טכני מפותח,
והוא נהג להקדיש מזמנו לבניית דגמי צוללות ומטוסים. יוסי אהב
לקרוא הכול, החל באווירודינמיקה וכלה בפסיכולוגיה, ולהאזין
תוך כדי הקריאה למוסיקה קלסית. הלימודים בבית-הספר
התיכון לא סיפקו את רוחו הסוערת, והוא בחר להמשיך את
לימודיו בבית-הספר הטכני של חיל-הים. במסגרת זו הוא השתתף
במבצע
הפשיטה לביירות וזו הייתה נקודת המפנה בחייו.
יוסי גויס לצה"ל בחודש נובמבר 1972, הוצב לחיל-האוויר ונשלח לקורס טיס. סיום קורס
הטיס היה שיא בחייו, ולאמו אמר: "טיסה היא תענוג העולה על שמיעת הקונצרט הטוב
ביותר". אחרי הקורס הוצב יוסי לטייסת קרב.
בשנת 1977 נשא יוסי לאשה את חברתו ארזה לבית אחיטוב. בשנת 1978, אחרי שבע שנות
שירות, הוא השתחרר משירות קבע והחל ללמוד בפקולטה למנהל עסקים. בשלווה ובכוח
ההתמדה האופיינים לו השלים יוסי את הבחינות, תוך כדי עבודתו כגזבר במפעל "קוקה
קולה". במהלך לימודיו ועבודתו שירת יוסי ימים רבים במילואים, ואהב מאוד את שעות
הטיסה שניתקו אותו מחיי היום-יום. לא פעם הוא התקשה "לחזור לאדמה" אחרי השהייה
במרומים.
יוסי נפל בעת מילוי תפקידו ביום א' באדר תש"ם (18.2.1980), והובא למנוחת-עולמים
בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול. בן 26 שנים הוא היה בנופלו. הוא השאיר אחריו אשה,
הורים ואחות.
מפקדיו וחבריו כינו אותו "גורדון", ובמכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "גורדון אהב
לעשות כל דבר בדרך הטובה ביותר, החל בטיסות, וכלה בלימודים, עבודה וחיי משפחה".